הביוגרפיה של יומז'י ביחס ליווואקו

1884, בגיל שנה נולד בכפר הונג'ו, מחוז אוקו, תחום שיפוט אוקיאמה ב-16 בספטמבר. השם שנתנו לו הוריו היה מוז'ירו.
1902, בגיל 19 יומז'י נרשם לתיכון וואסדה ג'יצוגיו בספטמבר.
1905, בגיל 22 יומז'י זכה במקום הראשון בזכות איורו בתחרות שמומנה על ידי כתב העת "צ'וגקו סקאי" בחודש יוני. הוא השתמש בשם יומז'י בפעם הראשונה.
1907, בגיל 24 התחתן עם טמאקי קישי; בסופו של דבר נולדו להם שלושה בנים. יומז'י ביסס את סגנונו "ביז'ינגה בסגנון יומז'י" וטמאקי הייתה הדוגמנית של ציוריו.
1909, בגיל 26 בני הזוג התגרשו במאי 1909 בהסכמה הדדית. יומז'י פירסם את ספרו הראשון שכלל אוסף איורים, "הארו נו מאקי", בחודש דצמבר. הוא עצמו עיצב את הספר הזה. במהלך חייו הוא פרסם 57 ספרים.
1910, בגיל 27 יומז'י שהה בבית קיושי הוריאוצ'י בקיוטו, מאפריל עד מאי. באותה נסיעה הוא ביקר בקנזאווה לראשונה והתארח בבניין האגודה לנוצרים צעירים שהיה ממוקם בשינקוואיוקה-מאצ'י (כיום: צ'ואודורי מאצ'י) בין התאריכים 5-18 במאי.
1912, בגיל 29 יומז'י פתח את התערוכה הראשונה שלו בספריית תחום השיפוט של קיוטו, מ-23 בנובמבר עד 2 בדצמבר.
1914, בגיל 31 יומז'י פתח את החנות מינאטויה-אזושיטן בניהונבאשי, טוקיו. טמאקי מילאה את תפקיד בעלת החנות, שבה נמכרו פריטים פרי עיצובו של יומז'י. זמן קצר לאחר פתיחת החנות יומז'י התוודע להיקונו קסאי שהפכה להיות בת זוגו.
1916, בגיל 33 יומז'י עבר לקיוטו בנובמבר, ובנו השני, פוג'יהיקו, עבר לגור איתו בדצמבר.
1917, בגיל 34 גם היקונו עברה לגור איתם ביוני. באוגוסט, בלוויית פוג'יהיקו והיקונו, יומז'י יצא למסע של 66 ימים אל קגה ולאזור הוקוריקו.
בתמיכתו של המשורר צ'ופו נישידה, תערוכתו "יומז'י ג'וג'ו שוהין טנרנקאי" ("פיסות קטנות של הליריות של יומז'י") נערכה באולם קנאיה בנישי-צ'ו, קנזאווה. במהלך שהותו בקנאזווה הוא התיידד עם גנז'ירו נישיו, יושיז'י קידו וריוסאקו טונודה.
מ-24 בספטמבר עד 16 באוקטובר, יומז'י שהה ביווואקו אונסן, וצייר את "יו נו מאצ'י" שם שימשה היקונו כמודל לדמות אישה.
1918, בגיל 35 שירו "יואימאצ'יגוסה" ("נר הלילה") פורסם בספטמבר. שיר זה הפך לחלק מסדרת "סנואו גקופו" (היצירה המוסיקלית "סנואו") ויחד עם המנגינה שליוותה את מילות השיר, השיר הפך ללהיט בכל המדינה. משנת 1916 יומז'י עיצב כ-280 עמודי שער וכתב מילים ל-24 שירים בסדרת "סנואו גקופו". הוא חזר לטוקיו בנובמבר ושהה במלון "קיקופוג'י" עד שנת 1921.
1919, בגיל 36 האנתולוגיה "יאמה אה יוסורו" (אל ההרים), שהוקדשה להיקונו, פורסמה בפברואר. בסביבות האביב, קניו סאסאקי (אויו) הפכה לדוגמנית החדשה שלו.
1920, בגיל 37 היקונו הלכה לעולמה בבית החולים "ג'ונטדויין" שבטוקיו, ב-16 בינואר, בגיל 25.
הדפס חיתוך העץ "טקראבונה" (סירת האוצר) פורסם בפברואר על ידי יומז'י וססבונה אוצוקי, הבעלים של סייבונדו, סטודיו להדפסים בקיוטו.
בספטמבר יומז'י השתתף בפרסום "דאיצ'ינו מורה", כתב עת של שירי "טנקה" מאת משוררים בסגנון דיבורי בניהולו של צ'ופו נישידה.
1923, בגיל 40 תוכניתו של יומז'י להשיק חברת הוצאה לאור "דונטאקו זואנשה" לא יצאה לפועל בגלל רעידת האדמה הגדולה של קנטו בספטמבר. הוא פרסם את הסדרה "טוקיו סאינאן גאשין" (דיווח מאויר של האסון בטוקיו) עבור העיתון "מיאקו שימבון".
1924, בגיל 41 יומז'י עבר לגור עם אויו ועם בניו בבית חדש שנבנה, שם היה הסטודיו שלו "שוננסנסו" (ידוע גם בשם "סנקיראיסו") בכפר מצוזאווה, מחוז אהרה (כיום אזור סטגאיה, טוקיו).
1925, בגיל 42 אויו ביקרה באפריל באונסן פוקטאני, עיירת מעינות חמים ליד קנזאווה. היא החליטה לעזוב את יומז'י בעת שהותה השניה בקנזאווה מיוני עד יולי. יומז'י החל להשתמש בשם יומסיי בערך בתקופה הזו.
1929, בגיל 46 יומז'י ביקר בקנזאווה בפעם השלישית, וכן ביאמאנקה אונסן, בלוויית איסאמו יושי ואחרים.
1930, בגיל 47 יומז'י הכריז על תכנית להקים את "הרונסן ביג'יוצו קנקיושו" (המכון לאמנות הרונאסאן) בחודש מאי.
1931, בגיל 48 ב-7 במאי הפליג יומז'י למסע לחוף המערבי של ארה"ב יחד עם קיואין אוקינה.
1932, בגיל 49 ב-10 לאוקטובר יומז'י הגיע לאירופה. הוא עבד על יצירות אמנות כגון ציורים ואיורים בכל מקום שבו שהה.
1933, בגיל 50 מפברואר ועד יוני, לימד יומז'י "ניהונגה" (ציור בסגנון יפני) ב-"איטנשול" בגרמניה. הוא חזר ליפן דרך איטליה ב-18 לספטמבר. הוא חלה לאחר ששב מטייוואן בנובמבר.
1934, בגיל 51 בינואר אושפז יומז'י בדחיפות ב-"פוג'ימיקוגן ריויושו" בתחום השיפוט "נגאנו". הוא הלך לעולמו בשעת בוקר מוקדמת באחד בספטמבר, והמילים האחרונות שלו היו "תודה". מקום מנוחתו האחרון היה בית הקברות "זושיגאיה". את כתובת הזיכרון על מצבתו כתב איקומה ארישימה.